מגינת התבלין לארון התרופות הביתי – מרווה הרפואית (Salvia officinalis)
המרווה היא אחד מצמחי המרפא וצמחי התבלין העתיקים והנפוצים ביותר בארץ ישראל ובאגן הים התיכון.
לפרח מנגנון האבקה מורכב ומתוחכם אשר נועד להסתיר את אבקת הפרחים מפני מאביקי הפרח, בכדי שיתקשו לאסוף אותה. וזאת משום שאבקת הפרחים היא עתירה בחלבון ולכן מהווה משאב יקר לצמח המנסה להסתירה ממאביקיו המבקרים בפרחיו.
כ 14 מינים שונים גדלים בארץ המשמשים ברפואת הצמחים המסורתית של האזור; החל מפעילות נוגדת דלקת הודות ל – Rosmarinic Acid, וכלה בפעילות מחטאת, מפחיתת גזים, מרגיעה ונוגדת עווית הודות לשמן העיקרי המופק ממנה (thujone).
ברפואת הצמחים המודרנית נחשבת המרווה לצמח עדין המותווה בעיקר לטיפול מקומי בדלקות גרון, להפרעות עיכול שונות ולטיפול בתסמינים של גיל המעבר.
אם כבר יש שלא נשתמש?
*לשימוש ביתי בצמח לבעיות עיכול, הצטננויות ושיעול, ניתן לחלוט כ 3-5 עלי מרווה בכוס מים רותחים, להשהות כ- 5 דקות ולשתות.**למרווה טעם מריר ולכן למתקשים, ניתן להמתיק במעט דבש או סילאן טבעי.
*לטיפול מקומי בחתכים, פציעות ודלקות עיניים: כותשים עלי מרווה ומניחים על רטייה וחובשים בה את המקום הפגוע או על העין בה יש דלקת.
*להקלה על פצעים בפה, דלקות חניכיים ודלקות בפה: לגרגר תה מרווה מחליטה של 2-3 עלי מרווה, 3-4 פעמים ביום עד להקלה הרצויה.
***המרווה לא מומלצת לשימוש למניקות ולנשים בהריון